סלקום ישראל בע"מ נ' מלוכה

החלטה

החלטה זו הינה בבקשת התובעת להורות על סילוק על הסף של הבקשות להארכת מועד והתנגדות לביצוע תביעה על סכום כסף קצוב מחמת קיומו של מעשה בית דין.

לאחר שעיינתי בבקשה לסילוק ומחיקת בקשת ההתנגדות על הסף ובתגובות הצדדים אני נעתר לבקשה מהנימוקים שפורטו בבקשה לסילוק ההתנגדות ובתגובת ב"כ התובעת.

כפי העולה מהבקשה לסילוק ההתנגדות על הסף, הנתבע הגיש בעבר, ביום 26.1.12 בקשה קודמת להארכת מועד והתנגדות במסגרת התביעה הנדונה שהתנהלה במסגרת תיק 973-02-12, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

בהסכם הפשרה התחייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 9,000 ₪ ב-5 תשלומים, וכן, התחייב לחבר מחדש את קווי הטלפון/המכשירים שברשותו כלקוח אצל התובעת, ולהמציא לתובעת אמצעי תשלום תקין (כרטיס אשראי ו/או הוראת קבע ).בס' 4(ד) להסכם הפשרה נקבע כי במקרה והנתבע לא יבצע חיבור הקווים מכל סיבה, ישלם הנתבע מלוא סכום החוב בקיזוז הסכומים ששילם ע"פ הסכם הפשרה.

אין חולק כי הנתבע לא התחבר מחדש לשירותי המשיבה, ובעקבות כך חודשו ההליכים בתיק ההוצל"פ על מלוא סכום החוב.

ביום 29.9.13 הגיש הנתבע בקשת התנגדות נוספת במסגרת תיק ההוצאה לפועל נשוא התביעה.

בנסיבות הענין, בהן הגיש המבקש בעבר בקשת התנגדות אשר במסגרתה הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, מנוע היה הנתבע מלהגיש בקשת התנגדות נוספת, שכן הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, מקים מחסום דיוני של מעשה בית דין, המונע מהצדדים מלשוב ודון בתביעה הנדונה.

ככל ולנתבע טענות כי עמד ומילא אחר כל התחייבויותיו ע"פ הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, היה עליו להגיש במסגרת תיק ההוצל"פ בקשה בטענת פרעתי, ע"פ סעיף 19 לחוק ההוצל"פ, ולא בקשת התנגדות נוספת.

יצוין, כי אף לגופו של ענין, נראה כי לנתבע לא עומדת עילה בטענת פרעתי, שכן, ע"פ סעיף 2(ג) להסכם הפשרה התחייב הנתבע לחזור ולהתחבר לשירותי התובעת ולצורך זה להמציא אמצעי תשלום תקין – כרטיס אשראי ו/או הוראת קבע. הנתבע מודה בסעיף 6 לתצהיר התומך בבקשת ההתנגדות שהגיש בתיק זה, כי לא היה ביכולתו להמציא לתובעת אמצעי תשלום של כרטיס אשראי או הוראת קבע.

ע"פ גרסתו של הנתבע עצמו, מודה הנתבע למעשה, כי הפר הפרה יסודית את הסכם הפשרה, שכן לא מילא אחר התחייבותו להמציא אמצעי תשלום תקין ולהתחבר לשירותי התובעת.

אשר לטענת הנתבע כי סבר לתומו כי העניין הסתיים ואינו חייב לתובעת דבר (ס' 7 לתצהיר), אזי שמדובר בטענה בעלמא הנעדרת פירוט עובדתי מינימלי, ודי בטעם זה ע"מ לדחותה.

לאור כל המפורט לעיל, מורה על סילוק בקשת ההתנגדות אשר הוגשה במסגרת התיק שבכותרת על הסף.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: